<h1>הבתים — שערי איסור הוצאה שער תשיעי</h1>
<h2>דף מב.</h2>
המעביר קוץ כדי שלא יזוקו בו רבים, אם היה בר"ה מוליכו פחות פחות מד"א. אם היה כרמלית מוליכו כדרכו אפילו מאה אמה. וכן מה שהסריח יותר מדאי ולא יכלו שכינים לעמוד עמו מוציאין אותו מרה"י לכרמלית.
<h2>דף ק:</h2>
לא ימלא אדם [מים] מן [הים והוא בתוך] הספינה אא"כ עשה מקום ארבעה על ארבעה יוצא מן הספינה על הים. בד"א כשהיה בתוך עשרה. אבל אם היה [למעלה מ]עשרה מן הים מוציא זיז כל שהוא וממלא, שהרי דרך מקום פטור ממלא ואינו צריך לזיז אלא משום היכר. לשון רבינו משה. כתב הראב"ד שמקום ארבעה על ארבעה שאמרו במקום זה, הוא שעושה מין כוורת חלולה, ומדבק אותה בדופני הספינה. ונראה מביאור הראב"ד שצריך שיהיה גובה הכוורת עשרה, כדרך שאמרו בגזוזטרא. והרב בעל המאור כתב שעושה שם מקום שיש לו ארבע אמות, וחוקק בה ארבעה ואומרים כוף וגוד. ואע"פ שאין אומרים כן בדבר אחר בספינה הקילו מפני שאינה קבועה. והרב בעל השלמה ביאר, עושה מקום ארבעה, מוציא נסר רחב ארבעה וחוקק בה מקום הכלי, ואומרים פי תקרה יורד וסותם. והקילו בזאת המחיצה מפני שאינה קבועה. ומדברי הר"ם נראה שא"צ חקק ולא מחיצה. ויראה לי שאין זה דומה לגזוזטרא, שהגזוזטרא היא רה"י, וכל מה שתחת הגזוזטרא עד עשרה טפחים התחתונים הוא רה"י, ועשרה טפחים התחתונים הוא כרמלית. ונמצא מוציא מן הכרמלית לרשות היחיד. לפיכך צריך לעשות מחיצה עשרה, שיראה כאילו המחיצות מבדילות המים וכאילו המים מובדלים מן הים והם תוך רה"י. אבל בספינה כל מה שבאויר הים על שפת דופן הספינה הוא כרמלית, ואסור להכניס מן האויר ההוא תוך הספינה. לפיכך צריך לעשות דף ארבעה יוצא. ואילו היה פחות מארבעה היה כחורי הספינה, ולא יועיל כלום שהרי מכניס מן האויר לספינה. אבל כשהוא ארבעה חולק רשות לעצמו ונבדל מן הספינה. ואינו רשות היחיד, שהרי אין לו מחיצות, ולא כרמלית גם כן שאין לו מחיצות, אלא מקום שמבדיל בין הספינה והים. וכשמוציא מאויר הספינה על הדף אינו מוציא מכרמלית לרשות היחיד, אלא למקום נבדל מן הספינה שהוא תוך אויר כרמלית, וכשמכניס מן הדף לספינה אינו מכניס מכרמלית לרשות היחיד, שאין הדף כרמלית, ולא מאויר הכרמלית שהדף מבדיל האויר.
וכתב הר"ם ביב ששופכין בו מים והם נוזלים והולכים תתת הקרקע ויוצאים לר"ה. וכן צינור ששופכים על פיו מים והם נוזלים והולכים על הכותל ויורדים לר"ה אפילו היה אורך הכותל או אורך הדרך שתחת הארץ מאה אמה, אסור לשפוך ע"ג הביב או על פי הצינור מפני שהמים יוצאים מכוחו לר"ה. אלא שופך חוץ לביב. והם יורדים לביב. בד"א בימות החמה, אבל בימות הגשמים שופך ושונה ואינו נמנע, שסתם צינורות מקלחין הן ואדם רוצה שיבלעו המים במקומם. היה שופך על פי הביב והמים יוצאים לכרמלית, ה"ז מותר אפילו בימות החמה, שלא גזרו על כוחו בכרמלית. לפיכך מותר לשפוך על כותלי הספינה והם יורדים לים, ע"כ. יש מי שפסק, ביב שהוא מכוסה ארבע אמות בר"ה שופכים לתוכו מים בשבת. וביאר הרב ר' שלמה ארבע אמות אלו שיהיו ארבע אמות על ארבע אמות. שבשיעור זה נבלעים המים. ורבינו שמואל ביאר ארבע אמות באורך לבד, שאין האיסור בזה אלא משום חשד, וכיון שהוא מכוסה ארבע אמות בר"ה וראשו רחוק מן החצר, הרואה שיוצאים המים מן הביב אינו סבור שיוצאים מן החצר. הר"ם לא הביא זה. ויראה לי שדעתו שאין זה כהלכה. ואפילו הוא מכוסה וארוך כמה, אין שופכים מים לתוכו. וכתב רבינו יעקב, שלא התירו כוחו בכרמלית אלא בספינה בלבד אבל לא במקום אחר, [אלא] חוששין שמא יבא להוציא בידים. ופסק הר"ם נראה לנו עיקר.
<h2>דף קמא.</h2>
היורד לרחוץ בים, כשהוא עולה מנגב עצמו שמא יעביר מים שעליו ארבע אמות בכרמלית.
